Sefardishe Kreplach
see Rashi זאת הברכה פסוק יט
תגרי עובדי כוכבים באים אל ארצו והוא עומד על הספר והם אומרים הואיל ונצטערנו עד כאן נלך עד ירושלים ונראה מה יראתה של אומה זו ומה מעשיה והם רואים כל ישראל עובדים לאלוה אחד ואוכלים מאכל אחד לפי שהעובדי כוכבים אלוהו של זה לא כאלוהו של זה ומאכלו של זה לא כמאכלו של זה ומתגיירין שם שנאמר שם יזבחו זבחי צדק
אשכנזי
אמנדה
Pirogen
ערב שבועות תשע"ה
כמה הערות לכבוד יו"ט שבועות שחל ביום א' בשבוע
1) אם אומרים אב הרחמים קודם מוסף בשב"ק פ' במדבר ערב שבועות:
ישראל ארץבלוח-טוקצינסקי לשבועות, פסח בין היו שהגזירות כיון העולם רוב נוהגים וכן שאומרים כתב וכן
מ"ג), סי' ח"ב לאברהם (זכור ז"ל מתו"א אדמו"רנהג אבל יש קחילותמקצתש הרחמים אב אומריםאינם
ניסןבחודש הספירה בימיאפילוו וכנראה האריז"ל בסידורי שנראהכמו שהם ימי בשלושת אומרים אינםג"כ
הגבלה כיון דהם תחנון אומרים שאיןימים שאין דבימים התניא, סידור ע"פ פ"ג, סי' ח"ג השלחן בקצות וכ"כ,
הספירה. בימי אפילו הרחמים אב אומרים אינם תחנוןאומרים מס' הביא מהרי"חובליקוטי אפריםשערי
ד רב מאליה דמשמעכתבא דאומרים הגבלה ימי בג' ע"ז סיים אך, הש"א גבריאל ובנטעי כן. המנהג אם דצ"ע,
2א) אם נשים עונין אמן על הבדלה ושהחיינו ליל שבועות ביקנה"ז:
צבי הר בשו"תעיין קנ"ד סימן ח"א דמספק כיון לקידוש הפסק הוי ולא הבדלה על עונין דנשים ליהדפשיטא
בהבדלה מחוייבהן, הצורך דבר הוי שפיר, להפסיק. דמותרו ט' אות כ"א סימן ח"ד או"ח משה באגרותעיין
ק"אוסימן שנשים שכתב אעפ"כ הנרות על שהחיינו כברשברכו אמןעונין שאין בשבועות אפילו שהחיינועל
מצותבו לזמן מזמןהבאיםכמו ומרור מצה בפסח, " הצריכה ברכה היא המקדש דאצלכיון" . הליכות כתבווכך
שלמה כב) פ"ט (פסח, הגרשז"א, בשם מ"ב הערה מ"ח פרק ח"ב כהלכתה שבת שמירת ס' השני חוט (שבת
ד), פ"ו פרקח"ד אמן עונין דנשים נ"ו, סי' ח"ב ישפה אבני ושו"ת שהחיינועל דכך "כיון בשבועות,אפילו
המקדש של הקידוש נוסחהוא" , שמחלק כמוודלא פסח בין זצ"ל וואזנר הרב, לכוון מקום דיש האמן
ד שהחיינו על הלילה,מצוות ה חגוביןשבועות החג קדושת על אלא מברכין שאין ,עיין ב שו"ת הלוישבט ח"ג
2ב) (מענין לענין)
אם מותר להמבדיל לענות אמן על ברכת אשתו או בניו כשיוצאים בהבדלה,
כשהם מברכים לעצמם על בשמים ואש:
שם;וז"ל מודים הכל דאמן ששומע גם מאחרים נקרא האמנת דברים ושייך לאותה הברכה, אלא דבמקום
להפסיקשאסורלא יושיענו זה דהפסק מיהו הוי, וכמו בין ברכת אהבה לק"ש, הכאאבלכיון דברכת בשמים
עצמו, וברכת אש בעצמו לא נקרא הפסקה בין להבדלה,בפה"ג וא"כ גם אם נתארך האמנת ע"יהברכה אמן
על ברכה זו ששומע מאחרים לא הוי הפסקה , למקומות דומהואינו שאסור יין ברכת בין להפסיקלגמרי של
קידוש לקידוש, וכל כיוצא עכ"לבו,. מ"ג, סי' או"ח יעקב יגל בשו"ת נוטהוכן שבת בשמירת משמעוכן
דמותר נ"ז הערה ס"א פרק ח"בכהלכתה לענות ,אבל ב ל סי' ח"א משה וישבשו"ת', הורה לכתחילה להחמיר
בשו"ת שבט הלוי חלק ז סימן כה כתב, "שעונה אמן על בשמים ואש של אחרים";
3) אם מסתכלין על הצרפנים בבורא מאורי האש "ביקנה"ז", במוצש"ק שחל ביו"ט:
מנהג באבוב להסתכל רק על צפרני יד ימין (עיין הגדה של פסח עם פירוש שבח פסח-פאלגער),
ועיין בס' המנהגים - מנהגי חב"ד בסדר הגדה דף ל"ט, מנהג בית הרב: "אין מביטים בצפרנים, ורק בעת
הברכה מסתכל בנרות כמו שהם כ"א בפני עצמו".
4) להאומרים תיקון ליל שבועות, אם לומדים משניות:
עיין בספר לב דוד להחיד"א בפרק ל"א, בשם ס' טור וברקת להמקובל מהר"ר חיים הכהן ז"ל "דאין נכון בליל
שבועות ללמוד משניות בשום אופן", והוסיף החיד"א שכן המנהג בירושלים, חברון וצפת. ועיין גם בס' זוהר
חי-קומארנא בשם העטרת צבי מזידטשוב שאין ללמוד משניות. אבל בשלה"ק מביא מעשה נורא של גילוי
שכינה שהיה ע"י לימוד משניות, וכן עמא דבר. ועיין בס' מגד ארץ (קיצור פמ"ג) דף צ"ו מש"כ ששמע
מאדמו"ר מהר"י מבעלז ז"ל "שנכשל הגאון ח"י בספרו שכתב בשם מהרי"ל לסיים בספירה אחרונה
"ולמחרתו ערב שבועות", והי' לו לעונש על שפקפק על אמירת תיקון ליל שבועות.
5) מתי זמן עלות השחר שיש להשתדל להיות ער, עד אז, בליל שבועות:
בס' מקדש ישראל – הארפענעס סימן כ"ט-ב, כתב דלכאורה יש להקל כהזמן המוקדם לפי האופק, אבל מן
הראוי להחמיר כזמן המאוחר ביותר.
וזה תוכ"ד, דבאמת יכול להקל כהזמן המוקדם כיון שאינו חיוב כ"כ ואינו אפילו מצוה מדרבנן,
אבל כיון שהוא בתוך חצי שעה סמוך לעלוה"ש המאוחר ראוי לו להמתין לזמן המאוחר לקרוא ק"ש
שהוא מדאורייתא, עיי"ש.
6) ברכות התורה אם לא ישן ליל שבועות:
להמתפללים מיד בבוקר אפשר לברך ברכות התורה אם ישן שב"ק (או בכל ערב שבועות) אחר צהרים, (עיין בהג'
רעק"א שו"ע או"ח סי' מ"ז סקי"ב). והרבה נוהגים עפ"י האריז"ל לברך ברכות התורה אף כשלא ישן כלל (עיין
קונטרס עלי דרך-אנגלרד דף כ"ח, פרי הכרם-גליון ל"ג עמ' ב).
7) לעמוד בהפטורת יום א' של שבועות:
עייו אליה רבא סימן תצ"ד, מפטירין במרכבה דיחזקאל "ויאמרנה בעמידה", וכ"כ בשמו בס' חק יעקב וזה
לשונו שם, וכתב גיסי הרב בספר אליה זוטא "ואומרים אותו בעמידה".
והשלחן ערוך הרב כתב שם בסעיף ו', יש נוהגין לאמרה מעומד, ולא המפטיר בלבד, אלא אף כל מי שקורא
אותה בלחש עם המפטיר, מפני כבודה, עכ"ל.
8) כתב אליה זוטא בסימן תצ"ד סק"ב, " ואם חל שבועות ביום א' הנהיג מהרי"ל לשטוח
העשבים בהכנסת שבת".
