|
ח ויבא,
|
הוֹדוּ
|
1.
הַלְלוּ יָהּ:
|
א,א ויהי, בימי אחשורוש: הוא אחשורוש, המלך
מהדו ועד-כוש--שבע ועשרים ומאה, מדינה.
|
|
עמלק;
|
לַיהוָה
|
2.
הַלְלוּ,
|
א,ב בימים, ההם--כשבת המלך אחשורוש, על כסא מלכותו,
אשר, בשושן הבירה.
|
|
וילחם
|
כִּי
|
3.
אֶת
|
א,ג בשנת שלוש, למלכו, עשה משתה, לכל-שריו
ועבדיו: חיל פרס ומדי, הפרתמים ושרי המדינות--לפניו.
|
|
עם
|
טוֹב:
|
4.
שֵׁם
|
א,ד בהראתו, את-עשר כבוד מלכותו, ואת-יקר, תפארת
גדולתו; ימים רבים, שמונים ומאת יום.
|
|
ישראל,
|
כִּי
|
5.
יְהוָה
|
א,ה ובמלואת הימים האלה, עשה המלך לכל-העם הנמצאים
בשושן הבירה למגדול ועד-קטן משתה--שבעת ימים: בחצר, גנת ביתן המלך.
|
|
ברפידם
|
לְעוֹלָם
|
6.
הַלְלוּ,
|
א,ו חור כרפס ותכלת, אחוז בחבלי-בוץ וארגמן,
על-גלילי כסף, ועמודי שש; מטות זהב וכסף, על רצפת בהט-ושש--ודר וסחרת.
|
|
ט ויאמר
|
חַסְדּוֹ.
|
7.
עַבְדֵי
|
א,ז והשקות בכלי זהב, וכלים מכלים שונים; ויין מלכות
רב, כיד המלך.
|
|
משה
|
הוֹדוּ,
|
8.
יְהוָה.
|
א,ח והשתיה כדת, אין אנס: כי-כן יסד המלך, על
כל-רב ביתו--לעשות, כרצון איש-ואיש.
|
|
אל
|
לֵאלֹהֵי
|
9.
שֶׁעֹמְדִים,
|
א,ט גם ושתי המלכה, עשתה משתה נשים--בית, המלכות,
אשר, למלך אחשורוש.
|
|
יהושע
|
הָאֱלֹהִים:
|
10.
בְּבֵית
|
א,י ביום, השביעי, כטוב לב-המלך, ביין--אמר למהומן
בזתא חרבונא בגתא ואבגתא, זתר וכרכס, שבעת הסריסים, המשרתים את-פני המלך
אחשורוש.
|
|
בחר
|
כִּי
|
11.
יְהוָה
|
א,יא להביא את-ושתי המלכה, לפני המלך--בכתר
מלכות: להראות העמים והשרים את-יפיה, כי-טובת מראה היא.
|
|
לנו
|
לְעוֹלָם
|
12.
בְּחַצְרוֹת,
|
א,יב ותמאן המלכה ושתי, לבוא בדבר המלך, אשר, ביד
הסריסים; ויקצף המלך מאד, וחמתו בערה בו.
|
|
אנשים,
|
חַסְדּוֹ.
|
13.
בֵּית
|
א,יג ויאמר המלך, לחכמים ידעי העתים: כי-כן,
דבר המלך, לפני, כל-ידעי דת ודין.
|
|
וצא
|
הוֹדוּ,
|
14.
אֱלֹהֵינוּ.
|
א,יד והקרב אליו, כרשנא שתר אדמתא תרשיש, מרס מרסנא,
ממוכן--שבעת שרי פרס ומדי, ראי פני המלך, הישבים ראשנה, במלכות.
|
|
הלחם
|
לַאֲדֹנֵי
|
15.
הַלְלוּ
|
א,טו כדת, מה-לעשות, במלכה, ושתי--על אשר לא-עשתה,
את-מאמר המלך אחשורוש, ביד, הסריסים.
|
|
בעמלק;
|
הָאֲדֹנִים:
|
16.
יָהּ,
|
א,טז ויאמר מומכן (ממוכן), לפני המלך והשרים, לא על-המלך לבדו, עותה ושתי המלכה: כי
על-כל-השרים, ועל-כל-העמים, אשר, בכל-מדינות המלך אחשורוש.
|
|
מחר,
|
כִּי
|
17.
כִּי
|
א,יז כי-יצא דבר-המלכה על-כל-הנשים, להבזות בעליהן
בעיניהן: באמרם, המלך אחשורוש אמר להביא את-ושתי המלכה לפניו--ולא-באה.
|
|
אנכי
|
לְעוֹלָם
|
18.
טוֹב
|
א,יח והיום הזה תאמרנה שרות פרס-ומדי, אשר שמעו
את-דבר המלכה, לכל, שרי המלך; וכדי, בזיון וקצף.
|
|
נצב
|
חַסְדּוֹ.
|
19.
יְהוָה
|
א,יט אם-על-המלך טוב, יצא דבר-מלכות מלפניו, ויכתב
בדתי פרס-ומדי, ולא יעבור: אשר לא-תבוא ושתי, לפני המלך אחשורוש, ומלכותה
יתן המלך, לרעותה הטובה ממנה.
|
|
על
|
לְעֹשֵׂה
|
20.
זַמְּרוּ
|
א,כ ונשמע פתגם המלך אשר-יעשה בכל-מלכותו, כי רבה
היא; וכל-הנשים, יתנו יקר לבעליהן--למגדול, ועד-קטן.
|
|
ראש
|
נִפְלָאוֹת
|
21.
לִשְׁמוֹ,
|
א,כא וייטב, הדבר, בעיני המלך, והשרים; ויעש המלך,
כדבר ממוכן.
|
|
הגבעה,
|
גְּדֹלוֹת
|
22.
כִּי
|
א,כב וישלח ספרים, אל-כל-מדינות המלך--אל-מדינה
ומדינה ככתבה, ואל-עם ועם כלשונו: להיות כל-איש שרר בביתו, ומדבר כלשון
עמו.
|
|
ומטה
|
לְבַדּוֹ:
|
23.
נָעִים.
|
ב,א אחר, הדברים האלה, כשך, חמת המלך אחשורוש--זכר
את-ושתי ואת אשר-עשתה, ואת אשר-נגזר עליה.
|
|
האלהים,
|
כִּי
|
24.
כִּי
|
ב,ב ויאמרו נערי-המלך, משרתיו: יבקשו למלך
נערות בתולות, טובות מראה.
|
|
בידי
|
לְעוֹלָם
|
25.
יַעֲקֹב,
|
ב,ג ויפקד המלך פקידים, בכל-מדינות מלכותו, ויקבצו
את-כל-נערה-בתולה טובת מראה אל-שושן הבירה אל-בית הנשים, אל-יד הגא סריס המלך
שמר הנשים; ונתון, תמרקיהן.
|
|
י ויעש
|
חַסְדּוֹ.
|
26.
בָּחַר
|
ב,ד והנערה, אשר תיטב בעיני המלך--תמלך, תחת ושתי;
וייטב הדבר בעיני המלך, ויעש כן.
|
|
יהושע,
|
לְעֹשֵׂה
|
27.
לוֹ
|
ב,ה איש יהודי, היה בשושן הבירה; ושמו מרדכי, בן יאיר
בן-שמעי בן-קיש--איש ימיני.
|
|
כאשר
|
הַשָּׁמַיִם,
|
28.
יָהּ
|
ב,ו אשר הגלה, מירושלים, עם-הגלה אשר הגלתה, עם
יכניה מלך-יהודה--אשר הגלה, נבוכדנצר מלך בבל.
|
|
אמר
|
בִּתְבוּנָה:
|
29.
יִשְׂרָאֵל,
|
ב,ז ויהי אמן את-הדסה, היא אסתר בת-דדו--כי אין לה,
אב ואם; והנערה יפת-תאר, וטובת מראה, ובמות אביה ואמה, לקחה מרדכי לו לבת.
|
|
לו
|
כִּי
|
30.
לִסְגֻלָּתוֹ.
|
ב,ח ויהי, בהשמע דבר-המלך ודתו, ובהקבץ נערות רבות
אל-שושן הבירה, אל-יד הגי; ותלקח אסתר אל-בית המלך, אל-יד הגי שמר הנשים.
|
|
משה
|
לְעוֹלָם
|
31.
כִּי
|
ב,ט ותיטב הנערה בעיניו, ותשא חסד לפניו, ויבהל
את-תמרוקיה ואת-מנותה לתת לה, ואת שבע הנערות הראיות לתת-לה מבית המלך; וישנה
ואת-נערותיה לטוב, בית הנשים.
|
|
להלחם,
|
חַסְדּוֹ.
|
32.
אֲנִי
|
ב,י לא-הגידה אסתר, את-עמה ואת-מולדתה: כי
מרדכי צוה עליה, אשר לא-תגיד.
|
|
בעמלק;
|
לְרֹקַע
|
33.
יָדַעְתִּי,
|
ב,יאובכל-יום ויום--מרדכי מתהלך, לפני חצר בית-הנשים: לדעת
את-שלום אסתר, ומה-יעשה בה.
|
|
ומשה
|
הָאָרֶץ,
|
34.
כִּי
|
ב,יב ובהגיע תר נערה ונערה לבוא אל-המלך אחשורוש, מקץ
היות לה כדת הנשים שנים עשר חדש--כי כן ימלאו, ימי מרוקיהן: ששה חדשים,
בשמן המר, וששה חדשים בבשמים, ובתמרוקי הנשים.
|
|
אהרן
|
עַל
|
35.
גָדוֹל
|
ב,יג ובזה, הנערה באה אל-המלך--את כל-אשר תאמר ינתן
לה, לבוא עמה, מבית הנשים, עד-בית המלך.
|
|
וחור,
|
הַמָּיִם:
|
36.
יְהוָה
|
ב,יד בערב היא באה, ובבקר היא שבה אל-בית הנשים שני,
אל-יד שעשגז סריס המלך, שמר הפילגשים: לא-תבוא עוד אל-המלך, כי אם-חפץ בה
המלך ונקראה בשם.
|
|
עלו
|
כִּי
|
37.
וַאֲדֹנֵינוּ,
|
ב,טו ובהגיע תר-אסתר בת-אביחיל דד מרדכי אשר לקח-לו
לבת לבוא אל-המלך, לא בקשה דבר--כי אם את-אשר יאמר הגי סריס-המלך, שמר הנשים;
ותהי אסתר נשאת חן, בעיני כל-ראיה.
|
|
ראש
|
לְעוֹלָם
|
38.
מִכָּל
|
ב,טז ותלקח אסתר אל-המלך אחשורוש, אל-בית מלכותו,
בחדש העשירי, הוא-חדש טבת--בשנת-שבע, למלכותו.
|
|
הגבעה
|
חַסְדּוֹ.
|
39.
אֱלֹהִים.
|
ב,יז ויאהב המלך את-אסתר מכל-הנשים, ותשא-חן וחסד
לפניו מכל-הבתולות; וישם כתר-מלכות בראשה, וימליכה תחת ושתי.
|
|
יא והיה,
|
לְעֹשֵׂה,
|
40.
כֹּל
|
ב,יח ויעש המלך משתה גדול, לכל-שריו ועבדיו--את, משתה
אסתר; והנחה למדינות עשה, ויתן משאת כיד המלך.
|
|
כאשר
|
אוֹרִים
|
41.
אֲשֶׁר
|
ב,יט ובהקבץ בתולות, שנית; ומרדכי, ישב בשער-המלך.
|
|
ירים
|
גְּדֹלִים:
|
42.
חָפֵץ
|
ב,כ אין אסתר, מגדת מולדתה ואת-עמה, כאשר צוה עליה,
מרדכי; ואת-מאמר מרדכי אסתר עשה, כאשר היתה באמנה אתו.
|
|
משה
|
כִּי
|
43.
יְהוָה,
|
ב,כא בימים ההם, ומרדכי יושב בשער-המלך; קצף בגתן
ותרש שני-סריסי המלך, משמרי הסף, ויבקשו לשלח יד, במלך אחשורש.
|
|
ידו
|
לְעוֹלָם
|
44.
עָשָׂה:
|
ב,כב ויודע הדבר למרדכי, ויגד לאסתר המלכה; ותאמר
אסתר למלך, בשם מרדכי.
|
|
וגבר
|
חַסְדּוֹ.
|
45.
בַּשָּׁמַיִם
|
ב,כג ויבקש הדבר וימצא, ויתלו שניהם על-עץ; ויכתב,
בספר דברי הימים--לפני המלך.
|
|
ישראל;
|
אֶת
|
46.
וּבָאָרֶץ
|
ג,א אחר הדברים האלה, גדל המלך אחשורוש את-המן
בן-המדתא האגגי--וינשאהו; וישם, את-כסאו, מעל, כל-השרים אשר אתו.
|
|
וכאשר
|
הַשֶּׁמֶשׁ,
|
47.
בַּיַּמִּים,
|
ג,ב וכל-עבדי המלך אשר-בשער המלך, כרעים ומשתחוים
להמן--כי-כן, צוה-לו המלך; ומרדכי--לא יכרע, ולא ישתחוה.
|
|
יניח
|
לְמֶמְשֶׁלֶת
|
48.
וְכָל
|
ג,ג ויאמרו עבדי המלך, אשר-בשער המלך--למרדכי:
מדוע אתה עובר, את מצות המלך.
|
|
ידו,
|
בַּיּוֹם:
|
49.
תְּהֹמוֹת.
|
ג,ד ויהי, באמרם (כאמרם) אליו יום ויום, ולא שמע, אליהם; ויגידו להמן, לראות היעמדו דברי
מרדכי--כי-הגיד להם, אשר-הוא יהודי.
|
|
וגבר
|
כִּי
|
50.
מַעֲלֶה
|
ג,ה וירא המן--כי-אין מרדכי, כרע ומשתחוה לו; וימלא
המן, חמה.
|
|
עמלק
|
לְעוֹלָם
|
51.
נְשִׂאִים,
|
ג,ו ויבז בעיניו, לשלח יד במרדכי לבדו--כי-הגידו לו,
את-עם מרדכי; ויבקש המן, להשמיד את-כל-היהודים אשר בכל-מלכות אחשורוש--עם מרדכי.
|
|
יב וידי
|
חַסְדּוֹ.
|
52.
מִקְצֵה
|
ג,ז בחדש הראשון, הוא-חדש ניסן, בשנת שתים עשרה,
למלך אחשורוש: הפיל פור הוא הגורל לפני המן, מיום ליום ומחדש לחדש
שנים-עשר--הוא-חדש אדר.
|
|
משה
|
אֶת
|
53.
הָאָרֶץ:
|
ג,ח ויאמר המן, למלך אחשורוש--ישנו עם-אחד מפזר
ומפרד בין העמים, בכל מדינות מלכותך; ודתיהם שנות מכל-עם, ואת-דתי המלך אינם
עשים, ולמלך אין-שוה, להניחם.
|
|
כבדים,
|
הַיָּרֵחַ
|
54.
בְּרָקִים
|
ג,ט אם-על-המלך טוב, יכתב לאבדם; ועשרת אלפים
ככר-כסף, אשקול על-ידי עשי המלאכה, להביא, אל-גנזי המלך.
|
|
ויקחו
|
וְכוֹכָבִים,
|
55.
לַמָּטָר
|
ג,י ויסר המלך את-טבעתו, מעל ידו; ויתנה, להמן
בן-המדתא האגגי--צרר היהודים.
|
|
אבן
|
לְמֶמְשְׁלוֹת
|
56.
עָשָׂה
|
ג,יא ויאמר המלך להמן, הכסף נתון לך; והעם, לעשות בו
כטוב בעיניך.
|
|
וישימו
|
בַּלָּיְלָה:
|
57.
מוֹצֵא
|
ג,יב ויקראו ספרי המלך בחדש הראשון, בשלושה עשר יום
בו, ויכתב ככל-אשר-צוה המן אל אחשדרפני-המלך ואל-הפחות אשר על-מדינה ומדינה
ואל-שרי עם ועם, מדינה ומדינה ככתבה ועם ועם כלשונו: בשם המלך אחשורש
נכתב, ונחתם בטבעת המלך.
|
|
תחתיו
|
כִּי
|
58.
רוּחַ,
|
ג,יג ונשלוח ספרים ביד הרצים, אל-כל-מדינות
המלך--להשמיד להרג ולאבד את-כל-היהודים מנער ועד-זקן טף ונשים ביום אחד, בשלושה
עשר לחדש שנים-עשר הוא-חדש אדר; ושללם, לבוז.
|
|
וישב
|
לְעוֹלָם
|
59.
מֵאוֹצְרוֹתָיו.
|
ג,יד פתשגן הכתב, להנתן דת בכל-מדינה ומדינה, גלוי,
לכל-העמים--להיות עתדים, ליום הזה.
|
|
עליה;
|
חַסְדּוֹ.
|
60.
שֶׁהִכָּה,
|
ג,טו הרצים יצאו דחופים, בדבר המלך, והדת נתנה, בשושן
הבירה; והמלך והמן ישבו לשתות, והעיר שושן נבוכה.
|
|
ואהרן
|
לְמַכֵּה
|
61.
בְּכוֹרֵי
|
ד,א ומרדכי, ידע את-כל-אשר נעשה, ויקרע מרדכי
את-בגדיו, וילבש שק ואפר; ויצא בתוך העיר, ויזעק זעקה גדולה ומרה.
|
|
וחור
|
מִצְרַיִם,
|
62.
מִצְרָיִם
|
ד,בויבוא, עד לפני שער-המלך: כי אין לבוא אל-שער המלך, בלבוש
שק.
|
|
תמכו
|
בִּבְכוֹרֵיהֶם:
|
63.
מֵאָדָם,
|
ד,ג ובכל-מדינה ומדינה, מקום אשר דבר-המלך ודתו
מגיע--אבל גדול ליהודים, וצום ובכי ומספד; שק ואפר, יצע לרבים.
|
|
בידיו,
|
כִּי
|
64.
עַד
|
ד,ד ותבואינה (ותבואנה) נערות אסתר וסריסיה, ויגידו לה, ותתחלחל המלכה, מאד; ותשלח בגדים
להלביש את-מרדכי, ולהסיר שקו מעליו--ולא קבל.
|
|
מזה
|
לְעוֹלָם
|
65.
בְּהֵמָה.
|
ד,ה ותקרא אסתר להתך מסריסי המלך, אשר העמיד לפניה,
ותצוהו, על-מרדכי--לדעת מה-זה, ועל-מה-זה.
|
|
אחד
|
חַסְדּוֹ.
|
66.
שָׁלַח,
|
ד,ו ויצא התך, אל-מרדכי--אל-רחוב העיר, אשר לפני
שער-המלך.
|
|
ומזה
|
וַיּוֹצֵא
|
67.
אוֹתֹת
|
ד,ז ויגד-לו מרדכי, את כל-אשר קרהו; ואת פרשת הכסף,
אשר אמר המן לשקול על-גנזי המלך ביהודיים (ביהודים)--לאבדם.
|
|
אחד,
|
יִשְׂרָאֵל,
|
68.
וּמֹפְתִים
|
ד,ח ואת-פתשגן כתב-הדת אשר-נתן בשושן להשמידם, נתן
לו--להראות את-אסתר, ולהגיד לה; ולצוות עליה, לבוא אל-המלך להתחנן-לו ולבקש
מלפניו--על-עמה.
|
|
ויהי
|
מִתּוֹכָם:
|
69.
בְּתוֹכֵכִי
|
ד,ט ויבוא, התך; ויגד לאסתר, את דברי מרדכי.
|
|
ידיו
|
כִּי
|
70.
מִצְרָיִם:
|
ד,י ותאמר אסתר להתך, ותצוהו אל-מרדכי.
|
|
אמונה,
|
לְעוֹלָם
|
71.
בְּפַרְעֹה,
|
ד,יא כל-עבדי המלך ועם-מדינות המלך ידעים, אשר כל-איש
ואשה אשר יבוא-אל-המלך אל-החצר הפנימית אשר לא-יקרא אחת דתו להמית, לבד מאשר
יושיט-לו המלך את-שרביט הזהב, וחיה; ואני, לא נקראתי לבוא אל-המלך--זה, שלושים
יום.
|
|
עד
|
חַסְדּוֹ.
|
72.
וּבְכָל
|
ד,יב ויגידו למרדכי, את דברי אסתר.
|
|
בא
|
בְּיָד
|
73.
עֲבָדָיו.
|
ד,יג ויאמר מרדכי, להשיב אל-אסתר: אל-תדמי
בנפשך, להמלט בית-המלך מכל-היהודים.
|
|
השמש
|
חֲזָקָה,
|
74.
שֶׁהִכָּה,
|
ד,יד כי אם-החרש תחרישי, בעת הזאת--רוח והצלה יעמוד
ליהודים ממקום אחר, ואת ובית-אביך תאבדו; ומי יודע--אם-לעת כזאת, הגעת למלכות.
|
|
יג ויחלש
|
וּבִזְרוֹעַ
|
75.
גּוֹיִם
|
ד,טו ותאמר אסתר, להשיב אל-מרדכי.
|
|
יהושע
|
נְטוּיָה:
|
76.
רַבִּים
|
ד,טז לך כנוס את-כל-היהודים הנמצאים בשושן, וצומו עלי
ואל-תאכלו ואל-תשתו שלשת ימים לילה ויום--גם-אני ונערתי, אצום כן; ובכן אבוא
אל-המלך, אשר לא-כדת, וכאשר אבדתי, אבדתי.
|
|
את
|
כִּי
|
77.
וְהָרַג,
|
ד,יז ויעבר, מרדכי; ויעש, ככל אשר-צותה עליו אסתר.
|
|
עמלק
|
לְעוֹלָם
|
78.
מְלָכִים
|
ה,א ויהי ביום השלישי, ותלבש אסתר מלכות, ותעמד בחצר
בית-המלך הפנימית, נכח בית המלך; והמלך יושב על-כסא מלכותו, בבית המלכות, נכח,
פתח הבית.
|
|
ואת
|
חַסְדּוֹ.
|
79.
עֲצוּמִים.
|
ה,ב ויהי כראות המלך את-אסתר המלכה, עמדת בחצר--נשאה
חן, בעיניו; ויושט המלך לאסתר, את-שרביט הזהב אשר בידו, ותקרב אסתר, ותגע בראש
השרביט.
|
|
עמו,
|
לְגֹזֵר
|
80.
לְסִיחוֹן,
|
ה,ג ויאמר לה המלך, מה-לך אסתר המלכה; ומה-בקשתך
עד-חצי המלכות, וינתן לך.
|
|
לפי
|
יַם
|
81.
מֶלֶךְ
|
ה,ד ותאמר אסתר, אם-על-המלך טוב--יבוא המלך והמן
היום, אל-המשתה אשר-עשיתי לו.
|
|
חרב
|
סוּף,
|
82.
הָאֱמֹרִי,
|
ה,הויאמר המלך--מהרו את-המן, לעשות את-דבר אסתר; ויבא המלך והמן,
אל-המשתה אשר-עשתה אסתר.
|
|
יד ויאמר
|
לִגְזָרִים:
|
83.
וּלְעוֹג,
|
ה,ו ויאמר המלך לאסתר במשתה היין, מה-שאלתך וינתן
לך; ומה-בקשתך עד-חצי המלכות, ותעש.
|
|
יהוה
|
כִּי
|
84.
מֶלֶךְ
|
ה,ז ותען אסתר, ותאמר: שאלתי, ובקשתי.
|
|
אל
|
לְעוֹלָם
|
85.
הַבָּשָׁן
|
ה,ח אם-מצאתי חן בעיני המלך, ואם-על-המלך טוב, לתת
את-שאלתי, ולעשות את-בקשתי--יבוא המלך והמן, אל-המשתה אשר אעשה להם, ומחר אעשה,
כדבר המלך.
|
|
משה,
|
חַסְדּוֹ.
|
86.
וּלְכֹל,
|
ה,ט ויצא המן ביום ההוא, שמח וטוב לב; וכראות המן
את-מרדכי בשער המלך, ולא-קם ולא-זע ממנו--וימלא המן על-מרדכי, חמה.
|
|
כתב
|
וְהֶעֱבִיר
|
87.
מַמְלְכוֹת
|
ה,י ויתאפק המן, ויבוא אל-ביתו; וישלח ויבא
את-אהביו, ואת-זרש אשתו.
|
|
זאת
|
יִשְׂרָאֵל
|
88.
כְּנָעַן.
|
ה,יא ויספר להם המן את-כבוד עשרו, ורב בניו; ואת
כל-אשר גדלו המלך ואת אשר נשאו, על-השרים ועבדי המלך.
|
|
זכרון
|
בְּתוֹכוֹ:
|
89.
וְנָתַן
|
ה,יב ויאמר, המן--אף לא-הביאה אסתר המלכה עם-המלך
אל-המשתה אשר-עשתה, כי אם-אותי; וגם-למחר אני קרוא-לה, עם-המלך.
|
|
בספר,
|
כִּי
|
90.
אַרְצָם
|
ה,יג וכל-זה, איננו שוה לי: בכל-עת, אשר אני
ראה את-מרדכי היהודי--יושב, בשער המלך.
|
|
ושים,
|
לְעוֹלָם
|
91.
נַחֲלָה
|
ה,יד ותאמר לו זרש אשתו וכל-אהביו, יעשו-עץ גבה חמשים
אמה, ובבקר אמר למלך ויתלו את-מרדכי עליו, ובא-עם-המלך אל-המשתה שמח; וייטב הדבר
לפני המן, ויעש העץ.
|
|
באזני
|
חַסְדּוֹ.
|
92.
נַחֲלָה,
|
ו,א בלילה ההוא, נדדה שנת המלך; ויאמר, להביא את-ספר
הזכרנות דברי הימים, ויהיו נקראים, לפני המלך.
|
|
יהושע:
|
וְנִעֵר
|
93.
לְיִשְׂרָאֵל
|
ו,ב וימצא כתוב, אשר הגיד מרדכי על-בגתנא ותרש שני
סריסי המלך--משמרי, הסף: אשר בקשו לשלח יד, במלך אחשורוש.
|
|
כי
|
פַּרְעֹה
|
94.
עַמּוֹ.
|
ו,ג ויאמר המלך--מה-נעשה יקר וגדולה למרדכי, על-זה;
ויאמרו נערי המלך, משרתיו, לא-נעשה עמו, דבר.
|
|
מחה
|
וְחֵילוֹ
|
95.
יְהוָה,
|
ו,ד ויאמר המלך, מי בחצר; והמן בא, לחצר בית-המלך
החיצונה, לאמר למלך, לתלות את-מרדכי על-העץ אשר-הכין לו.
|
|
אמחה
|
בְיַם
|
96.
שִׁמְךָ
|
ו,ה ויאמרו נערי המלך, אליו--הנה המן, עמד בחצר;
ויאמר המלך, יבוא.
|
|
את
|
סוּף:
|
97.
לְעוֹלָם
|
ו,ו ויבוא, המן, ויאמר לו המלך, מה-לעשות באיש אשר
המלך חפץ ביקרו; ויאמר המן, בלבו, למי יחפץ המלך לעשות יקר, יותר ממני.
|
|
זכר
|
כִּי
|
98.
יְהוָה,
|
ו,ז ויאמר המן, אל-המלך: איש, אשר המלך חפץ
ביקרו.
|
|
עמלק,
|
לְעוֹלָם
|
99.
זִכְרְךָ
|
ו,ח יביאו לבוש מלכות, אשר לבש-בו המלך; וסוס, אשר
רכב עליו המלך, ואשר נתן כתר מלכות, בראשו.
|
|
מתחת
|
חַסְדּוֹ.
|
100.
לְדֹר
|
ו,ט ונתון הלבוש והסוס, על-יד-איש משרי המלך
הפרתמים, והלבישו את-האיש, אשר המלך חפץ ביקרו; והרכיבהו על-הסוס, ברחוב העיר,
וקראו לפניו, ככה יעשה לאיש אשר המלך חפץ ביקרו.
|
|
השמים
|
לְמוֹלִיךְ
|
101.
וָדֹר.
|
ו,י ויאמר המלך להמן, מהר קח את-הלבוש ואת-הסוס כאשר
דברת, ועשה-כן למרדכי היהודי, היושב בשער המלך: אל-תפל דבר, מכל אשר דברת.
|
|
טו ויבן
|
עַמּוֹ,
|
102.
כִּי
|
ו,יא ויקח המן את-הלבוש ואת-הסוס, וילבש את-מרדכי;
וירכיבהו, ברחוב העיר, ויקרא לפניו, ככה יעשה לאיש אשר המלך חפץ ביקרו.
|
|
משה,
|
בַּמִּדְבָּר:
|
103.
יָדִין
|
ו,יב וישב מרדכי, אל-שער המלך; והמן נדחף אל-ביתו,
אבל וחפוי ראש.
|
|
מזבח;
|
כִּי
|
104.
יְהוָה
|
ו,יג ויספר המן לזרש אשתו, ולכל-אהביו, את, כל-אשר
קרהו; ויאמרו לו חכמיו וזרש אשתו, אם מזרע היהודים מרדכי אשר החלות לנפל לפניו
לא-תוכל לו--כי-נפול תפול, לפניו.
|
|
ויקרא
|
לְעוֹלָם
|
105.
עַמּוֹ
|
ו,יד עודם מדברים עמו, וסריסי המלך הגיעו; ויבהלו
להביא את-המן, אל-המשתה אשר-עשתה אסתר.
|
|
שמו,
|
חַסְדּוֹ.
|
106.
וְעַל
|
ז,א ויבא המלך והמן, לשתות עם-אסתר המלכה.
|
|
יהוה
|
לְמַכֵּה,
|
107.
עֲבָדָיו,
|
ז,ב ויאמר המלך לאסתר גם ביום השני, במשתה
היין--מה-שאלתך אסתר המלכה, ותנתן לך; ומה-בקשתך עד-חצי המלכות, ותעש.
|
|
נסי
|
מְלָכִים
|
108.
יִתְנֶחָם.
|
ז,ג ותען אסתר המלכה, ותאמר--אם-מצאתי חן בעיניך
המלך, ואם-על-המלך טוב: תנתן-לי נפשי בשאלתי, ועמי בבקשתי.
|
|
טז ויאמר,
|
גְּדֹלִים:
|
109.
עֲצַבֵּי
|
ז,ד כי נמכרנו אני ועמי, להשמיד להרוג ולאבד; ואלו
לעבדים ולשפחות נמכרנו, החרשתי--כי אין הצר שוה, בנזק המלך.
|
|
כי
|
כִּי
|
110.
הַגּוֹיִם,
|
ז,ה ויאמר המלך אחשורוש, ויאמר לאסתר המלכה:
מי הוא זה ואי-זה הוא, אשר-מלאו לבו לעשות כן.
|
|
יד
|
לְעוֹלָם
|
111.
כֶּסֶף
|
ז,ו ותאמר אסתר--איש צר ואויב, המן הרע הזה; והמן
נבעת, מלפני המלך והמלכה.
|
|
על
|
חַסְדּוֹ.
|
112.
וְזָהָב
|
ז,ז והמלך קם בחמתו, ממשתה היין, אל-גנת, הביתן;
והמן עמד, לבקש על-נפשו מאסתר המלכה--כי ראה, כי-כלתה אליו הרעה מאת המלך.
|
|
כס
|
וַיַּהֲרֹג,
|
113.
מַעֲשֵׂה,
|
ז,ח והמלך שב מגנת הביתן אל-בית משתה היין, והמן נפל
על-המטה אשר אסתר עליה, ויאמר המלך, הגם לכבוש את-המלכה עמי בבית; הדבר, יצא מפי
המלך, ופני המן, חפו.
|
|
יה,
|
מְלָכִים
|
114.
יְדֵי
|
ז,ט ויאמר חרבונה אחד מן-הסריסים לפני המלך, גם
הנה-העץ אשר-עשה המן למרדכי אשר דבר-טוב על-המלך עמד בבית המן--גבה, חמשים אמה;
ויאמר המלך, תלהו עליו.
|
|
מלחמה
|
אַדִּירִים:
|
115.
אָדָם.
|
ז,י ויתלו, את-המן, על-העץ, אשר-הכין למרדכי; וחמת
המלך, שככה.
|
|
ליהוה,
|
כִּי
|
116.
פֶּה
|
ח,א ביום ההוא, נתן המלך אחשורוש לאסתר המלכה,
את-בית המן, צרר היהודיים (היהודים);
ומרדכי, בא לפני המלך--כי-הגידה אסתר, מה הוא-לה.
|
|
בעמלק
|
לְעוֹלָם
|
117.
לָהֶם,
|
ח,ב ויסר המלך את-טבעתו, אשר העביר מהמן, ויתנה,
למרדכי; ותשם אסתר את-מרדכי, על-בית המן.
|
|
מדר,
|
חַסְדּוֹ.
|
118.
וְלֹא
|
ח,ג ותוסף אסתר, ותדבר לפני המלך, ותפל, לפני רגליו;
ותבך ותתחנן-לו, להעביר את-רעת המן האגגי, ואת מחשבתו, אשר חשב על-היהודים.
|
|
דר
|
לְסִיחוֹן,
|
119.
יְדַבֵּרוּ
|
ח,ד ויושט המלך לאסתר, את שרבט הזהב; ותקם אסתר,
ותעמד לפני המלך.
|
|
כה,יז זָכוֹר
|
מֶלֶךְ
|
120.
עֵינַיִם
|
ח,ה ותאמר אם-על-המלך טוב ואם-מצאתי חן לפניו, וכשר
הדבר לפני המלך, וטובה אני, בעיניו--יכתב להשיב את-הספרים, מחשבת המן בן-המדתא
האגגי, אשר כתב לאבד את-היהודים, אשר בכל-מדינות המלך.
|
|
אֵת
|
הָאֱמֹרִי:
|
121.
לָהֶם,
|
ח,ו כי איככה אוכל, וראיתי, ברעה, אשר-ימצא את-עמי;
ואיככה אוכל וראיתי, באבדן מולדתי.
|
|
אֲשֶׁר
|
כִּי
|
122.
וְלֹא
|
ח,ז ויאמר המלך אחשורש לאסתר המלכה, ולמרדכי
היהודי: הנה בית-המן נתתי לאסתר, ואתו תלו על-העץ--על אשר-שלח ידו,
ביהודיים (ביהודים).
|
|
עָשָׂה
|
לְעוֹלָם
|
123.
יִרְאוּ.
|
ח,ח ואתם כתבו על-היהודים כטוב בעיניכם, בשם המלך,
וחתמו, בטבעת המלך: כי-כתב אשר-נכתב בשם-המלך, ונחתום בטבעת המלך--אין
להשיב.
|
|
לְךָ
|
חַסְדּוֹ.
|
124.
אָזְנַיִם
|
ח,ט ויקראו ספרי-המלך בעת-ההיא בחדש השלישי הוא-חדש
סיון, בשלושה ועשרים בו, ויכתב ככל-אשר-צוה מרדכי אל-היהודים ואל
האחשדרפנים-והפחות ושרי המדינות אשר מהדו ועד-כוש שבע ועשרים ומאה מדינה, מדינה
ומדינה ככתבה ועם ועם כלשנו; ואל-היהודים--ככתבם, וכלשונם.
|
|
עֲמָלֵק,
|
וּלְעוֹג,
|
125.
לָהֶם,
|
ח,י ויכתב, בשם המלך אחשורש, ויחתם, בטבעת המלך;
וישלח ספרים ביד הרצים בסוסים רכבי הרכש, האחשתרנים--בני, הרמכים.
|
|
בַּדֶּרֶךְ,
|
מֶלֶךְ
|
126.
וְלֹא
|
ח,יאאשר נתן המלך ליהודים אשר בכל-עיר-ועיר, להקהל ולעמד
על-נפשם--להשמיד ולהרג ולאבד את-כל-חיל עם ומדינה הצרים אתם, טף ונשים; ושללם,
לבוז.
|
|
בְּצֵאתְכֶם
|
הַבָּשָׁן:
|
127.
יַאֲזִינוּ
|
ח,יב ביום אחד, בכל-מדינות המלך אחשורוש--בשלושה עשר
לחדש שנים-עשר, הוא-חדש אדר.
|
|
מִמִּצְרָיִם
|
כִּי
|
128.
אַף,
|
ח,יג פתשגן הכתב, להנתן דת בכל-מדינה ומדינה, גלוי,
לכל-העמים; ולהיות היהודיים (היהודים)
עתודים (עתידים) ליום הזה, להנקם מאיביהם.
|
|
כה,יח אֲשֶׁר
|
לְעוֹלָם
|
129.
אֵין
|
ח,יד הרצים רכבי הרכש, האחשתרנים, יצאו מבהלים
ודחופים, בדבר המלך; והדת נתנה, בשושן הבירה.
|
|
קָרְךָ
|
חַסְדּוֹ.
|
130.
יֶשׁ
|
ח,טו ומרדכי יצא מלפני המלך, בלבוש מלכות תכלת וחור,
ועטרת זהב גדולה, ותכריך בוץ וארגמן; והעיר שושן, צהלה ושמחה.
|
|
בַּדֶּרֶךְ,
|
וְנָתַן
|
131.
רוּחַ
|
ח,טז ליהודים, היתה אורה ושמחה, וששן, ויקר.
|
|
וַיְזַנֵּב
|
אַרְצָם
|
132.
בְּפִיהֶם.
|
ח,יז ובכל-מדינה ומדינה ובכל-עיר ועיר, מקום אשר
דבר-המלך ודתו מגיע, שמחה וששון ליהודים, משתה ויום טוב; ורבים מעמי הארץ,
מתיהדים--כי-נפל פחד-היהודים, עליהם.
|
|
בְּךָ
|
לְנַחֲלָה:
|
133.
כְּמוֹהֶם,
|
ט,א ובשנים עשר חדש הוא-חדש אדר, בשלושה עשר יום בו,
אשר הגיע דבר-המלך ודתו, להעשות: ביום, אשר שברו איבי היהודים לשלוט בהם,
ונהפוך הוא, אשר ישלטו היהודים המה בשנאיהם.
|
|
כָּל
|
כִּי
|
134.
יִהְיוּ
|
ט,ב נקהלו היהודים בעריהם, בכל-מדינות המלך אחשורוש,
לשלח יד, במבקשי רעתם; ואיש לא-עמד לפניהם, כי-נפל פחדם על-כל-העמים.
|
|
הַנֶּחֱשָׁלִים
|
לְעוֹלָם
|
135.
עֹשֵׂיהֶם
|
ט,ג וכל-שרי המדינות והאחשדרפנים והפחות, ועשי
המלאכה אשר למלך--מנשאים, את-היהודים: כי-נפל פחד-מרדכי, עליהם.
|
|
אַחֲרֶיךָ
|
חַסְדּוֹ.
|
136.
כֹּל
|
ט,ד כי-גדול מרדכי בבית המלך, ושמעו הולך בכל-המדינות:
כי-האיש מרדכי, הולך וגדול.
|
|
וְאַתָּה,
|
נַחֲלָה,
|
137.
אֲשֶׁר
|
ט,ה ויכו היהודים בכל-איביהם, מכת-חרב והרג ואבדן;
ויעשו בשנאיהם, כרצונם.
|
|
עָיֵף
|
לְיִשְׂרָאֵל
|
138.
בֹּטֵחַ
|
ט,ו ובשושן הבירה, הרגו היהודים ואבד--חמש
מאות,
איש.
ט,ז ואת
פרשנדתא
ואת
דלפון,
ואת
אספתא.
|
|
וְיָגֵעַ;
|
עַבְדּוֹ:
|
139.
בָּהֶם.
|
ט,ח ואת
פורתא
ואת
אדליא,
ואת
ארידתא.
|
|
וְלֹא
|
כִּי
|
140.
בֵּית
|
ט,ט ואת
פרמשתא
ואת
אריסי,
ואת
ארידי
ואת
ויזתא.
|
|
יָרֵא,
|
לְעוֹלָם
|
141.
יִשְׂרָאֵל,
|
ט,י עשרת בני המן בן-המדתא, צרר היהודים--הרגו;
ובבזה--לא שלחו, את-ידם.
|
|
אֱלֹהִים
|
חַסְדּוֹ.
|
142.
בָּרְכוּ
|
ט,יא ביום ההוא, בא מספר ההרוגים בשושן הבירה--לפני
המלך.
|
|
כה,יט וְהָיָה
|
שֶׁבְּשִׁפְלֵנוּ,
|
143.
אֶת
|
ט,יב ויאמר המלך לאסתר המלכה, בשושן הבירה הרגו
היהודים ואבד חמש מאות איש ואת עשרת בני-המן--בשאר מדינות המלך, מה עשו;
ומה-שאלתך וינתן לך, ומה-בקשתך עוד ותעש.
|
|
בְּהָנִיחַ
|
זָכַר
|
144.
יְהוָה
|
ט,יג ותאמר אסתר, אם-על-המלך טוב--ינתן גם-מחר
ליהודים אשר בשושן, לעשות כדת היום; ואת עשרת בני-המן, יתלו על-העץ.
|
|
יְהוָה
|
לָנוּ:
|
145.
בֵּית
|
ט,יד ויאמר המלך להעשות כן, ותנתן דת בשושן; ואת עשרת
בני-המן, תלו.
|
|
אֱלֹהֶיךָ
|
כִּי
|
146.
אַהֲרֹן,
|
ט,טו ויקהלו היהודיים (היהודים) אשר-בשושן, גם ביום ארבעה עשר לחדש אדר, ויהרגו בשושן, שלש מאות
איש; ובבזה--לא שלחו, את-ידם.
|
|
לְךָ
|
לְעוֹלָם
|
147.
בָּרְכוּ
|
ט,טז ושאר היהודים אשר במדינות המלך נקהלו ועמד
על-נפשם, ונוח מאיביהם, והרוג בשנאיהם, חמשה ושבעים אלף; ובבזה--לא שלחו,
את-ידם.
|
|
מִכָּל
|
חַסְדּוֹ.
|
148.
אֶת
|
ט,יז ביום-שלושה עשר, לחדש אדר; ונוח, בארבעה עשר בו,
ועשה אתו, יום משתה ושמחה.
|
|
אֹיְבֶיךָ
|
וַיִּפְרְקֵנוּ
|
149.
יְהוָה.
|
ט,יח והיהודיים (והיהודים) אשר-בשושן, נקהלו בשלושה עשר בו, ובארבעה עשר, בו; ונוח, בחמשה
עשר בו, ועשה אתו, יום משתה ושמחה.
|
|
מִסָּבִיב,
|
מִצָּרֵינוּ:
|
150.
בֵּית
|
ט,יט על-כן היהודים הפרוזים (הפרזים), הישבים בערי הפרזות--עשים את יום ארבעה עשר לחדש אדר, שמחה ומשתה
ויום טוב; ומשלח מנות, איש לרעהו.
|
|
בָּאָרֶץ
|
כִּי
|
151.
הַלֵּוִי,
|
ט,כ ויכתב מרדכי, את-הדברים האלה; וישלח ספרים
אל-כל-היהודים, אשר בכל-מדינות המלך אחשורוש--הקרובים, והרחוקים.
|
|
אֲשֶׁר
|
לְעוֹלָם
|
152.
בָּרְכוּ
|
ט,כא לקים, עליהם--להיות עשים את יום ארבעה עשר לחדש
אדר, ואת יום-חמשה עשר בו: בכל-שנה, ושנה.
|
|
יְהוָה
|
חַסְדּוֹ.
|
153.
אֶת
|
ט,כב כימים, אשר-נחו בהם היהודים מאיביהם, והחדש אשר
נהפך להם מיגון לשמחה, ומאבל ליום טוב; לעשות אותם, ימי משתה ושמחה, ומשלח מנות
איש לרעהו, ומתנות לאבינים.
|
|
אֱלֹהֶיךָ
|
נֹתֵן
|
154.
יְהוָה
|
ט,כג וקבל, היהודים, את אשר-החלו, לעשות; ואת אשר-כתב
מרדכי, אליהם.
|
|
נֹתֵן
|
לֶחֶם,
|
155.
יִרְאֵי
|
ט,כד כי המן בן-המדתא האגגי, צרר כל-היהודים--חשב
על-היהודים, לאבדם; והפל פור הוא הגורל, להמם ולאבדם.
|
|
לְךָ
|
לְכָל
|
156.
יְהוָה,
|
ט,כה ובבאה, לפני המלך, אמר עם-הספר, ישוב מחשבתו
הרעה אשר-חשב על-היהודים על-ראשו; ותלו אתו ואת-בניו, על-העץ.
|
|
נַחֲלָה
|
בָּשָׂר:
|
157.
בָּרְכוּ
|
ט,כו על-כן קראו לימים האלה פורים, על-שם
הפור--על-כן, על-כל-דברי האגרת הזאת; ומה-ראו על-ככה, ומה הגיע אליהם.
|
|
לְרִשְׁתָּהּ
|
כִּי
|
158.
אֶת
|
ט,כז קימו וקבל (וקבלו) היהודים עליהם ועל-זרעם ועל כל-הנלוים עליהם, ולא יעבור--להיות
עשים את שני הימים האלה, ככתבם וכזמנם: בכל-שנה, ושנה.
|
|
תִּמְחֶה
|
לְעוֹלָם
|
159.
יְהוָה.
|
ט,כח והימים האלה נזכרים ונעשים בכל-דור ודור, משפחה
ומשפחה, מדינה ומדינה, ועיר ועיר; וימי הפורים האלה, לא יעברו מתוך היהודים,
וזכרם, לא-יסוף מזרעם.
|
|
אֶת
|
חַסְדּוֹ.
|
160.
בָּרוּךְ
|
ט,כט ותכתב אסתר המלכה בת-אביחיל, ומרדכי
היהודי--את-כל-תקף: לקים, את אגרת הפרים הזאת--השנית.
|
|
זֵכֶר
|
הוֹדוּ,
|
161.
יְהוָה,
|
ט,ל וישלח ספרים אל-כל-היהודים, אל-שבע ועשרים ומאה
מדינה--מלכות, אחשורוש: דברי שלום, ואמת.
|
|
עֲמָלֵק,
|
לְאֵל
|
162.
מִצִּיּוֹן
|
ט,לא לקים את-ימי הפרים האלה בזמניהם, כאשר קים עליהם
מרדכי היהודי ואסתר המלכה, וכאשר קימו על-נפשם, ועל-זרעם: דברי הצומות,
וזעקתם.
|
|
מִתַּחַת
|
הַשָּׁמָיִם:
|
163.
שֹׁכֵן
|
ט,לב ומאמר אסתר--קים, דברי הפרים האלה; ונכתב, בספר.
|
|
הַשָּׁמָיִם;
|
כִּי
|
164.
יְרוּשָׁלִָם:
|
י,א וישם המלך אחשרש (אחשורש) מס על-הארץ, ואיי הים.
|
|
לא
|
לְעוֹלָם
|
165.
הַלְלוּיָהּ.
|
י,ב וכל-מעשה תקפו, וגבורתו, ופרשת גדלת מרדכי, אשר
גדלו המלך--הלוא-הם כתובים, על-ספר דברי הימים, למלכי, מדי ופרס.
|
|
תשכח
|
חַסְדּוֹ.
|
166.
הַלְלוּיה
|
י,ג כי מרדכי היהודי, משנה למלך אחשורוש, וגדול
ליהודים, ורצוי לרב אחיו--דרש טוב לעמו, ודבר שלום לכל-זרעו.
|
|
|
|
|
|
