167 pesukim or 166 in the megila

כתב הרוקח יש במגילה 166 פסוקים וכן בהלל הגדול 166 תיבות וכן בפרשת מחיית עמלק 166 תיבות

[קריאתה זו הלולה]


  וזה שמופיע חשבון 167 ע"כ ס"ל שפסוק א' נתחלק לב' פסוקים ונ"ל שזה פסוק חמש מאות איש ואת םרשנדתא שצ"ל פסוק א' וזה מחלוקת אם קורין בנשימה אחת או לא.

ח ויבא,	הוֹדוּ	1.                הַלְלוּ יָהּ:	א,א ויהי, בימי אחשורוש:  הוא אחשורוש, המלך מהדו ועד-כוש--שבע ועשרים ומאה, מדינה.
עמלק;	לַיהוָה	2.                הַלְלוּ,	א,ב בימים, ההם--כשבת המלך אחשורוש, על כסא מלכותו, אשר, בשושן הבירה.
וילחם	כִּי	3.                אֶת	א,ג בשנת שלוש, למלכו, עשה משתה, לכל-שריו ועבדיו:  חיל פרס ומדי, הפרתמים ושרי המדינות--לפניו.
עם	טוֹב:	4.                שֵׁם	א,ד בהראתו, את-עשר כבוד מלכותו, ואת-יקר, תפארת גדולתו; ימים רבים, שמונים ומאת יום.
ישראל,	כִּי	5.                יְהוָה	א,ה ובמלואת הימים האלה, עשה המלך לכל-העם הנמצאים בשושן הבירה למגדול ועד-קטן משתה--שבעת ימים:  בחצר, גנת ביתן המלך.
ברפידם	לְעוֹלָם	6.                הַלְלוּ,	א,ו חור כרפס ותכלת, אחוז בחבלי-בוץ וארגמן, על-גלילי כסף, ועמודי שש; מטות זהב וכסף, על רצפת בהט-ושש--ודר וסחרת.
ט ויאמר	חַסְדּוֹ.	7.                עַבְדֵי	א,ז והשקות בכלי זהב, וכלים מכלים שונים; ויין מלכות רב, כיד המלך.
משה	הוֹדוּ,	8.                יְהוָה.	א,ח והשתיה כדת, אין אנס:  כי-כן יסד המלך, על כל-רב ביתו--לעשות, כרצון איש-ואיש.
אל	לֵאלֹהֵי	9.                שֶׁעֹמְדִים,	א,ט גם ושתי המלכה, עשתה משתה נשים--בית, המלכות, אשר, למלך אחשורוש.
יהושע	הָאֱלֹהִים:	10.              בְּבֵית	א,י ביום, השביעי, כטוב לב-המלך, ביין--אמר למהומן בזתא חרבונא בגתא ואבגתא, זתר וכרכס, שבעת הסריסים, המשרתים את-פני המלך אחשורוש.
בחר	כִּי	11.              יְהוָה	א,יא להביא את-ושתי המלכה, לפני המלך--בכתר מלכות:  להראות העמים והשרים את-יפיה, כי-טובת מראה היא.
לנו	לְעוֹלָם	12.              בְּחַצְרוֹת,	א,יב ותמאן המלכה ושתי, לבוא בדבר המלך, אשר, ביד הסריסים; ויקצף המלך מאד, וחמתו בערה בו.
אנשים,	חַסְדּוֹ.	13.              בֵּית	א,יג ויאמר המלך, לחכמים ידעי העתים:  כי-כן, דבר המלך, לפני, כל-ידעי דת ודין.
וצא	הוֹדוּ,	14.              אֱלֹהֵינוּ.	א,יד והקרב אליו, כרשנא שתר אדמתא תרשיש, מרס מרסנא, ממוכן--שבעת שרי פרס ומדי, ראי פני המלך, הישבים ראשנה, במלכות.
הלחם	לַאֲדֹנֵי	15.              הַלְלוּ	א,טו כדת, מה-לעשות, במלכה, ושתי--על אשר לא-עשתה, את-מאמר המלך אחשורוש, ביד, הסריסים.
בעמלק;	הָאֲדֹנִים:	16.              יָהּ,	א,טז ויאמר מומכן (ממוכן), לפני המלך והשרים, לא על-המלך לבדו, עותה ושתי המלכה:  כי על-כל-השרים, ועל-כל-העמים, אשר, בכל-מדינות המלך אחשורוש.
מחר,	כִּי	17.              כִּי	א,יז כי-יצא דבר-המלכה על-כל-הנשים, להבזות בעליהן בעיניהן:  באמרם, המלך אחשורוש אמר להביא את-ושתי המלכה לפניו--ולא-באה.
אנכי	לְעוֹלָם	18.              טוֹב	א,יח והיום הזה תאמרנה שרות פרס-ומדי, אשר שמעו את-דבר המלכה, לכל, שרי המלך; וכדי, בזיון וקצף.
נצב	חַסְדּוֹ.	19.              יְהוָה	א,יט אם-על-המלך טוב, יצא דבר-מלכות מלפניו, ויכתב בדתי פרס-ומדי, ולא יעבור:  אשר לא-תבוא ושתי, לפני המלך אחשורוש, ומלכותה יתן המלך, לרעותה הטובה ממנה.
על	לְעֹשֵׂה	20.              זַמְּרוּ	א,כ ונשמע פתגם המלך אשר-יעשה בכל-מלכותו, כי רבה היא; וכל-הנשים, יתנו יקר לבעליהן--למגדול, ועד-קטן.
ראש	נִפְלָאוֹת	21.              לִשְׁמוֹ,	א,כא וייטב, הדבר, בעיני המלך, והשרים; ויעש המלך, כדבר ממוכן.
הגבעה,	גְּדֹלוֹת	22.              כִּי	א,כב וישלח ספרים, אל-כל-מדינות המלך--אל-מדינה ומדינה ככתבה, ואל-עם ועם כלשונו:  להיות כל-איש שרר בביתו, ומדבר כלשון עמו.
ומטה	לְבַדּוֹ:	23.              נָעִים.	ב,א אחר, הדברים האלה, כשך, חמת המלך אחשורוש--זכר את-ושתי ואת אשר-עשתה, ואת אשר-נגזר עליה.
האלהים,	כִּי	24.              כִּי	ב,ב ויאמרו נערי-המלך, משרתיו:  יבקשו למלך נערות בתולות, טובות מראה.
בידי	לְעוֹלָם	25.              יַעֲקֹב,	ב,ג ויפקד המלך פקידים, בכל-מדינות מלכותו, ויקבצו את-כל-נערה-בתולה טובת מראה אל-שושן הבירה אל-בית הנשים, אל-יד הגא סריס המלך שמר הנשים; ונתון, תמרקיהן.
י ויעש	חַסְדּוֹ.	26.              בָּחַר	ב,ד והנערה, אשר תיטב בעיני המלך--תמלך, תחת ושתי; וייטב הדבר בעיני המלך, ויעש כן.
יהושע,	לְעֹשֵׂה	27.              לוֹ	ב,ה איש יהודי, היה בשושן הבירה; ושמו מרדכי, בן יאיר בן-שמעי בן-קיש--איש ימיני.
כאשר	הַשָּׁמַיִם,	28.              יָהּ	ב,ו אשר הגלה, מירושלים, עם-הגלה אשר הגלתה, עם יכניה מלך-יהודה--אשר הגלה, נבוכדנצר מלך בבל.
אמר	בִּתְבוּנָה:	29.              יִשְׂרָאֵל,	ב,ז ויהי אמן את-הדסה, היא אסתר בת-דדו--כי אין לה, אב ואם; והנערה יפת-תאר, וטובת מראה, ובמות אביה ואמה, לקחה מרדכי לו לבת.
לו	כִּי	30.              לִסְגֻלָּתוֹ.	ב,ח ויהי, בהשמע דבר-המלך ודתו, ובהקבץ נערות רבות אל-שושן הבירה, אל-יד הגי; ותלקח אסתר אל-בית המלך, אל-יד הגי שמר הנשים.
משה	לְעוֹלָם	31.              כִּי	ב,ט ותיטב הנערה בעיניו, ותשא חסד לפניו, ויבהל את-תמרוקיה ואת-מנותה לתת לה, ואת שבע הנערות הראיות לתת-לה מבית המלך; וישנה ואת-נערותיה לטוב, בית הנשים.
להלחם,	חַסְדּוֹ.	32.              אֲנִי	ב,י לא-הגידה אסתר, את-עמה ואת-מולדתה:  כי מרדכי צוה עליה, אשר לא-תגיד.
בעמלק;	לְרֹקַע	33.              יָדַעְתִּי,	ב,יאובכל-יום ויום--מרדכי מתהלך, לפני חצר בית-הנשים:  לדעת את-שלום אסתר, ומה-יעשה בה.
ומשה	הָאָרֶץ,	34.              כִּי	ב,יב ובהגיע תר נערה ונערה לבוא אל-המלך אחשורוש, מקץ היות לה כדת הנשים שנים עשר חדש--כי כן ימלאו, ימי מרוקיהן:  ששה חדשים, בשמן המר, וששה חדשים בבשמים, ובתמרוקי הנשים.
אהרן	עַל	35.              גָדוֹל	ב,יג ובזה, הנערה באה אל-המלך--את כל-אשר תאמר ינתן לה, לבוא עמה, מבית הנשים, עד-בית המלך.
וחור,	הַמָּיִם:	36.              יְהוָה	ב,יד בערב היא באה, ובבקר היא שבה אל-בית הנשים שני, אל-יד שעשגז סריס המלך, שמר הפילגשים:  לא-תבוא עוד אל-המלך, כי אם-חפץ בה המלך ונקראה בשם.
עלו	כִּי	37.              וַאֲדֹנֵינוּ,	ב,טו ובהגיע תר-אסתר בת-אביחיל דד מרדכי אשר לקח-לו לבת לבוא אל-המלך, לא בקשה דבר--כי אם את-אשר יאמר הגי סריס-המלך, שמר הנשים; ותהי אסתר נשאת חן, בעיני כל-ראיה.
ראש	לְעוֹלָם	38.              מִכָּל	ב,טז ותלקח אסתר אל-המלך אחשורוש, אל-בית מלכותו, בחדש העשירי, הוא-חדש טבת--בשנת-שבע, למלכותו.
הגבעה	חַסְדּוֹ.	39.              אֱלֹהִים.	ב,יז ויאהב המלך את-אסתר מכל-הנשים, ותשא-חן וחסד לפניו מכל-הבתולות; וישם כתר-מלכות בראשה, וימליכה תחת ושתי.
יא והיה,	לְעֹשֵׂה,	40.              כֹּל	ב,יח ויעש המלך משתה גדול, לכל-שריו ועבדיו--את, משתה אסתר; והנחה למדינות עשה, ויתן משאת כיד המלך.
כאשר	אוֹרִים	41.              אֲשֶׁר	ב,יט ובהקבץ בתולות, שנית; ומרדכי, ישב בשער-המלך.
ירים	גְּדֹלִים:	42.              חָפֵץ	ב,כ אין אסתר, מגדת מולדתה ואת-עמה, כאשר צוה עליה, מרדכי; ואת-מאמר מרדכי אסתר עשה, כאשר היתה באמנה אתו.
משה	כִּי	43.              יְהוָה,	ב,כא בימים ההם, ומרדכי יושב בשער-המלך; קצף בגתן ותרש שני-סריסי המלך, משמרי הסף, ויבקשו לשלח יד, במלך אחשורש.
ידו	לְעוֹלָם	44.              עָשָׂה:	ב,כב ויודע הדבר למרדכי, ויגד לאסתר המלכה; ותאמר אסתר למלך, בשם מרדכי.
וגבר	חַסְדּוֹ.	45.              בַּשָּׁמַיִם	ב,כג ויבקש הדבר וימצא, ויתלו שניהם על-עץ; ויכתב, בספר דברי הימים--לפני המלך.
ישראל;	אֶת	46.              וּבָאָרֶץ	ג,א אחר הדברים האלה, גדל המלך אחשורוש את-המן בן-המדתא האגגי--וינשאהו; וישם, את-כסאו, מעל, כל-השרים אשר אתו.
וכאשר	הַשֶּׁמֶשׁ,	47.              בַּיַּמִּים,	ג,ב וכל-עבדי המלך אשר-בשער המלך, כרעים ומשתחוים להמן--כי-כן, צוה-לו המלך; ומרדכי--לא יכרע, ולא ישתחוה.
יניח	לְמֶמְשֶׁלֶת	48.              וְכָל	ג,ג ויאמרו עבדי המלך, אשר-בשער המלך--למרדכי:  מדוע אתה עובר, את מצות המלך.
ידו,	בַּיּוֹם:	49.              תְּהֹמוֹת.	ג,ד ויהי, באמרם (כאמרם) אליו יום ויום, ולא שמע, אליהם; ויגידו להמן, לראות היעמדו דברי מרדכי--כי-הגיד להם, אשר-הוא יהודי.
וגבר	כִּי	50.              מַעֲלֶה	ג,ה וירא המן--כי-אין מרדכי, כרע ומשתחוה לו; וימלא המן, חמה.
עמלק	לְעוֹלָם	51.              נְשִׂאִים,	ג,ו ויבז בעיניו, לשלח יד במרדכי לבדו--כי-הגידו לו, את-עם מרדכי; ויבקש המן, להשמיד את-כל-היהודים אשר בכל-מלכות אחשורוש--עם מרדכי.
יב וידי	חַסְדּוֹ.	52.              מִקְצֵה	ג,ז בחדש הראשון, הוא-חדש ניסן, בשנת שתים עשרה, למלך אחשורוש:  הפיל פור הוא הגורל לפני המן, מיום ליום ומחדש לחדש שנים-עשר--הוא-חדש אדר.
משה	אֶת	53.              הָאָרֶץ:	ג,ח ויאמר המן, למלך אחשורוש--ישנו עם-אחד מפזר ומפרד בין העמים, בכל מדינות מלכותך; ודתיהם שנות מכל-עם, ואת-דתי המלך אינם עשים, ולמלך אין-שוה, להניחם.
כבדים,	הַיָּרֵחַ	54.              בְּרָקִים	ג,ט אם-על-המלך טוב, יכתב לאבדם; ועשרת אלפים ככר-כסף, אשקול על-ידי עשי המלאכה, להביא, אל-גנזי המלך.
ויקחו	וְכוֹכָבִים,	55.              לַמָּטָר	ג,י ויסר המלך את-טבעתו, מעל ידו; ויתנה, להמן בן-המדתא האגגי--צרר היהודים.
אבן	לְמֶמְשְׁלוֹת	56.              עָשָׂה	ג,יא ויאמר המלך להמן, הכסף נתון לך; והעם, לעשות בו כטוב בעיניך.
וישימו	בַּלָּיְלָה:	57.              מוֹצֵא	ג,יב ויקראו ספרי המלך בחדש הראשון, בשלושה עשר יום בו, ויכתב ככל-אשר-צוה המן אל אחשדרפני-המלך ואל-הפחות אשר על-מדינה ומדינה ואל-שרי עם ועם, מדינה ומדינה ככתבה ועם ועם כלשונו:  בשם המלך אחשורש נכתב, ונחתם בטבעת המלך.
תחתיו	כִּי	58.              רוּחַ,	ג,יג ונשלוח ספרים ביד הרצים, אל-כל-מדינות המלך--להשמיד להרג ולאבד את-כל-היהודים מנער ועד-זקן טף ונשים ביום אחד, בשלושה עשר לחדש שנים-עשר הוא-חדש אדר; ושללם, לבוז.
וישב	לְעוֹלָם	59.              מֵאוֹצְרוֹתָיו.	ג,יד פתשגן הכתב, להנתן דת בכל-מדינה ומדינה, גלוי, לכל-העמים--להיות עתדים, ליום הזה.
עליה;	חַסְדּוֹ.	60.              שֶׁהִכָּה,	ג,טו הרצים יצאו דחופים, בדבר המלך, והדת נתנה, בשושן הבירה; והמלך והמן ישבו לשתות, והעיר שושן נבוכה.
ואהרן	לְמַכֵּה	61.              בְּכוֹרֵי	ד,א ומרדכי, ידע את-כל-אשר נעשה, ויקרע מרדכי את-בגדיו, וילבש שק ואפר; ויצא בתוך העיר, ויזעק זעקה גדולה ומרה.
וחור	מִצְרַיִם,	62.              מִצְרָיִם	ד,בויבוא, עד לפני שער-המלך:  כי אין לבוא אל-שער המלך, בלבוש שק.
תמכו	בִּבְכוֹרֵיהֶם:	63.              מֵאָדָם,	ד,ג ובכל-מדינה ומדינה, מקום אשר דבר-המלך ודתו מגיע--אבל גדול ליהודים, וצום ובכי ומספד; שק ואפר, יצע לרבים.
בידיו,	כִּי	64.              עַד	ד,ד ותבואינה (ותבואנה) נערות אסתר וסריסיה, ויגידו לה, ותתחלחל המלכה, מאד; ותשלח בגדים להלביש את-מרדכי, ולהסיר שקו מעליו--ולא קבל.
מזה	לְעוֹלָם	65.              בְּהֵמָה.	ד,ה ותקרא אסתר להתך מסריסי המלך, אשר העמיד לפניה, ותצוהו, על-מרדכי--לדעת מה-זה, ועל-מה-זה.
אחד	חַסְדּוֹ.	66.              שָׁלַח,	ד,ו ויצא התך, אל-מרדכי--אל-רחוב העיר, אשר לפני שער-המלך.
ומזה	וַיּוֹצֵא	67.              אוֹתֹת	ד,ז ויגד-לו מרדכי, את כל-אשר קרהו; ואת פרשת הכסף, אשר אמר המן לשקול על-גנזי המלך ביהודיים (ביהודים)--לאבדם.
אחד,	יִשְׂרָאֵל,	68.              וּמֹפְתִים	ד,ח ואת-פתשגן כתב-הדת אשר-נתן בשושן להשמידם, נתן לו--להראות את-אסתר, ולהגיד לה; ולצוות עליה, לבוא אל-המלך להתחנן-לו ולבקש מלפניו--על-עמה.
ויהי	מִתּוֹכָם:	69.              בְּתוֹכֵכִי	ד,ט ויבוא, התך; ויגד לאסתר, את דברי מרדכי.
ידיו	כִּי	70.              מִצְרָיִם:	ד,י ותאמר אסתר להתך, ותצוהו אל-מרדכי.
אמונה,	לְעוֹלָם	71.              בְּפַרְעֹה,	ד,יא כל-עבדי המלך ועם-מדינות המלך ידעים, אשר כל-איש ואשה אשר יבוא-אל-המלך אל-החצר הפנימית אשר לא-יקרא אחת דתו להמית, לבד מאשר יושיט-לו המלך את-שרביט הזהב, וחיה; ואני, לא נקראתי לבוא אל-המלך--זה, שלושים יום.
עד	חַסְדּוֹ.	72.              וּבְכָל	ד,יב ויגידו למרדכי, את דברי אסתר.
בא	בְּיָד	73.              עֲבָדָיו.	ד,יג ויאמר מרדכי, להשיב אל-אסתר:  אל-תדמי בנפשך, להמלט בית-המלך מכל-היהודים.
השמש	חֲזָקָה,	74.              שֶׁהִכָּה,	ד,יד כי אם-החרש תחרישי, בעת הזאת--רוח והצלה יעמוד ליהודים ממקום אחר, ואת ובית-אביך תאבדו; ומי יודע--אם-לעת כזאת, הגעת למלכות.
יג ויחלש	וּבִזְרוֹעַ	75.              גּוֹיִם	ד,טו ותאמר אסתר, להשיב אל-מרדכי.
יהושע	נְטוּיָה:	76.              רַבִּים	ד,טז לך כנוס את-כל-היהודים הנמצאים בשושן, וצומו עלי ואל-תאכלו ואל-תשתו שלשת ימים לילה ויום--גם-אני ונערתי, אצום כן; ובכן אבוא אל-המלך, אשר לא-כדת, וכאשר אבדתי, אבדתי.
את	כִּי	77.              וְהָרַג,	ד,יז ויעבר, מרדכי; ויעש, ככל אשר-צותה עליו אסתר.
עמלק	לְעוֹלָם	78.              מְלָכִים	ה,א ויהי ביום השלישי, ותלבש אסתר מלכות, ותעמד בחצר בית-המלך הפנימית, נכח בית המלך; והמלך יושב על-כסא מלכותו, בבית המלכות, נכח, פתח הבית.
ואת	חַסְדּוֹ.	79.              עֲצוּמִים.	ה,ב ויהי כראות המלך את-אסתר המלכה, עמדת בחצר--נשאה חן, בעיניו; ויושט המלך לאסתר, את-שרביט הזהב אשר בידו, ותקרב אסתר, ותגע בראש השרביט.
עמו,	לְגֹזֵר	80.              לְסִיחוֹן,	ה,ג ויאמר לה המלך, מה-לך אסתר המלכה; ומה-בקשתך עד-חצי המלכות, וינתן לך.
לפי	יַם	81.              מֶלֶךְ	ה,ד ותאמר אסתר, אם-על-המלך טוב--יבוא המלך והמן היום, אל-המשתה אשר-עשיתי לו.
חרב	סוּף,	82.              הָאֱמֹרִי,	ה,הויאמר המלך--מהרו את-המן, לעשות את-דבר אסתר; ויבא המלך והמן, אל-המשתה אשר-עשתה אסתר.
יד ויאמר	לִגְזָרִים:	83.              וּלְעוֹג,	ה,ו ויאמר המלך לאסתר במשתה היין, מה-שאלתך וינתן לך; ומה-בקשתך עד-חצי המלכות, ותעש.
יהוה	כִּי	84.              מֶלֶךְ	ה,ז ותען אסתר, ותאמר:  שאלתי, ובקשתי.
אל	לְעוֹלָם	85.              הַבָּשָׁן	ה,ח אם-מצאתי חן בעיני המלך, ואם-על-המלך טוב, לתת את-שאלתי, ולעשות את-בקשתי--יבוא המלך והמן, אל-המשתה אשר אעשה להם, ומחר אעשה, כדבר המלך.
משה,	חַסְדּוֹ.	86.              וּלְכֹל,	ה,ט ויצא המן ביום ההוא, שמח וטוב לב; וכראות המן את-מרדכי בשער המלך, ולא-קם ולא-זע ממנו--וימלא המן על-מרדכי, חמה.
כתב	וְהֶעֱבִיר	87.              מַמְלְכוֹת	ה,י ויתאפק המן, ויבוא אל-ביתו; וישלח ויבא את-אהביו, ואת-זרש אשתו.
זאת	יִשְׂרָאֵל	88.              כְּנָעַן.	ה,יא ויספר להם המן את-כבוד עשרו, ורב בניו; ואת כל-אשר גדלו המלך ואת אשר נשאו, על-השרים ועבדי המלך.
זכרון	בְּתוֹכוֹ:	89.              וְנָתַן	ה,יב ויאמר, המן--אף לא-הביאה אסתר המלכה עם-המלך אל-המשתה אשר-עשתה, כי אם-אותי; וגם-למחר אני קרוא-לה, עם-המלך.
בספר,	כִּי	90.              אַרְצָם	ה,יג וכל-זה, איננו שוה לי:  בכל-עת, אשר אני ראה את-מרדכי היהודי--יושב, בשער המלך.
ושים,	לְעוֹלָם	91.              נַחֲלָה	ה,יד ותאמר לו זרש אשתו וכל-אהביו, יעשו-עץ גבה חמשים אמה, ובבקר אמר למלך ויתלו את-מרדכי עליו, ובא-עם-המלך אל-המשתה שמח; וייטב הדבר לפני המן, ויעש העץ.
באזני	חַסְדּוֹ.	92.              נַחֲלָה,	ו,א בלילה ההוא, נדדה שנת המלך; ויאמר, להביא את-ספר הזכרנות דברי הימים, ויהיו נקראים, לפני המלך.
יהושע:	וְנִעֵר	93.              לְיִשְׂרָאֵל	ו,ב וימצא כתוב, אשר הגיד מרדכי על-בגתנא ותרש שני סריסי המלך--משמרי, הסף:  אשר בקשו לשלח יד, במלך אחשורוש.
כי	פַּרְעֹה	94.              עַמּוֹ.	ו,ג ויאמר המלך--מה-נעשה יקר וגדולה למרדכי, על-זה; ויאמרו נערי המלך, משרתיו, לא-נעשה עמו, דבר.
מחה	וְחֵילוֹ	95.              יְהוָה,	ו,ד ויאמר המלך, מי בחצר; והמן בא, לחצר בית-המלך החיצונה, לאמר למלך, לתלות את-מרדכי על-העץ אשר-הכין לו.
אמחה	בְיַם	96.              שִׁמְךָ	ו,ה ויאמרו נערי המלך, אליו--הנה המן, עמד בחצר; ויאמר המלך, יבוא.
את	סוּף:	97.              לְעוֹלָם	ו,ו ויבוא, המן, ויאמר לו המלך, מה-לעשות באיש אשר המלך חפץ ביקרו; ויאמר המן, בלבו, למי יחפץ המלך לעשות יקר, יותר ממני.
זכר	כִּי	98.              יְהוָה,	ו,ז ויאמר המן, אל-המלך:  איש, אשר המלך חפץ ביקרו.
עמלק,	לְעוֹלָם	99.              זִכְרְךָ	ו,ח יביאו לבוש מלכות, אשר לבש-בו המלך; וסוס, אשר רכב עליו המלך, ואשר נתן כתר מלכות, בראשו.
מתחת	חַסְדּוֹ.	100.           לְדֹר	ו,ט ונתון הלבוש והסוס, על-יד-איש משרי המלך הפרתמים, והלבישו את-האיש, אשר המלך חפץ ביקרו; והרכיבהו על-הסוס, ברחוב העיר, וקראו לפניו, ככה יעשה לאיש אשר המלך חפץ ביקרו.
השמים	לְמוֹלִיךְ	101.           וָדֹר.	ו,י ויאמר המלך להמן, מהר קח את-הלבוש ואת-הסוס כאשר דברת, ועשה-כן למרדכי היהודי, היושב בשער המלך:  אל-תפל דבר, מכל אשר דברת.
טו ויבן	עַמּוֹ,	102.           כִּי	ו,יא ויקח המן את-הלבוש ואת-הסוס, וילבש את-מרדכי; וירכיבהו, ברחוב העיר, ויקרא לפניו, ככה יעשה לאיש אשר המלך חפץ ביקרו.
משה,	בַּמִּדְבָּר:	103.           יָדִין	ו,יב וישב מרדכי, אל-שער המלך; והמן נדחף אל-ביתו, אבל וחפוי ראש.
מזבח;	כִּי	104.           יְהוָה	ו,יג ויספר המן לזרש אשתו, ולכל-אהביו, את, כל-אשר קרהו; ויאמרו לו חכמיו וזרש אשתו, אם מזרע היהודים מרדכי אשר החלות לנפל לפניו לא-תוכל לו--כי-נפול תפול, לפניו.
ויקרא	לְעוֹלָם	105.           עַמּוֹ	ו,יד עודם מדברים עמו, וסריסי המלך הגיעו; ויבהלו להביא את-המן, אל-המשתה אשר-עשתה אסתר.
שמו,	חַסְדּוֹ.	106.           וְעַל	ז,א ויבא המלך והמן, לשתות עם-אסתר המלכה.
יהוה	לְמַכֵּה,	107.           עֲבָדָיו,	ז,ב ויאמר המלך לאסתר גם ביום השני, במשתה היין--מה-שאלתך אסתר המלכה, ותנתן לך; ומה-בקשתך עד-חצי המלכות, ותעש.
נסי	מְלָכִים	108.           יִתְנֶחָם.	ז,ג ותען אסתר המלכה, ותאמר--אם-מצאתי חן בעיניך המלך, ואם-על-המלך טוב:  תנתן-לי נפשי בשאלתי, ועמי בבקשתי.
טז ויאמר,	גְּדֹלִים:	109.           עֲצַבֵּי	ז,ד כי נמכרנו אני ועמי, להשמיד להרוג ולאבד; ואלו לעבדים ולשפחות נמכרנו, החרשתי--כי אין הצר שוה, בנזק המלך.
כי	כִּי	110.           הַגּוֹיִם,	ז,ה ויאמר המלך אחשורוש, ויאמר לאסתר המלכה:  מי הוא זה ואי-זה הוא, אשר-מלאו לבו לעשות כן.
יד	לְעוֹלָם	111.           כֶּסֶף	ז,ו ותאמר אסתר--איש צר ואויב, המן הרע הזה; והמן נבעת, מלפני המלך והמלכה.
על	חַסְדּוֹ.	112.           וְזָהָב	ז,ז והמלך קם בחמתו, ממשתה היין, אל-גנת, הביתן; והמן עמד, לבקש על-נפשו מאסתר המלכה--כי ראה, כי-כלתה אליו הרעה מאת המלך.
כס	וַיַּהֲרֹג,	113.           מַעֲשֵׂה,	ז,ח והמלך שב מגנת הביתן אל-בית משתה היין, והמן נפל על-המטה אשר אסתר עליה, ויאמר המלך, הגם לכבוש את-המלכה עמי בבית; הדבר, יצא מפי המלך, ופני המן, חפו.
יה,	מְלָכִים	114.           יְדֵי	ז,ט ויאמר חרבונה אחד מן-הסריסים לפני המלך, גם הנה-העץ אשר-עשה המן למרדכי אשר דבר-טוב על-המלך עמד בבית המן--גבה, חמשים אמה; ויאמר המלך, תלהו עליו.
מלחמה	אַדִּירִים:	115.           אָדָם.	ז,י ויתלו, את-המן, על-העץ, אשר-הכין למרדכי; וחמת המלך, שככה.
ליהוה,	כִּי	116.           פֶּה	ח,א ביום ההוא, נתן המלך אחשורוש לאסתר המלכה, את-בית המן, צרר היהודיים (היהודים); ומרדכי, בא לפני המלך--כי-הגידה אסתר, מה הוא-לה.
בעמלק	לְעוֹלָם	117.           לָהֶם,	ח,ב ויסר המלך את-טבעתו, אשר העביר מהמן, ויתנה, למרדכי; ותשם אסתר את-מרדכי, על-בית המן.
מדר,	חַסְדּוֹ.	118.           וְלֹא	ח,ג ותוסף אסתר, ותדבר לפני המלך, ותפל, לפני רגליו; ותבך ותתחנן-לו, להעביר את-רעת המן האגגי, ואת מחשבתו, אשר חשב על-היהודים.
דר	לְסִיחוֹן,	119.           יְדַבֵּרוּ	ח,ד ויושט המלך לאסתר, את שרבט הזהב; ותקם אסתר, ותעמד לפני המלך.
כה,יז זָכוֹר	מֶלֶךְ	120.           עֵינַיִם	ח,ה ותאמר אם-על-המלך טוב ואם-מצאתי חן לפניו, וכשר הדבר לפני המלך, וטובה אני, בעיניו--יכתב להשיב את-הספרים, מחשבת המן בן-המדתא האגגי, אשר כתב לאבד את-היהודים, אשר בכל-מדינות המלך.
אֵת	הָאֱמֹרִי:	121.           לָהֶם,	ח,ו כי איככה אוכל, וראיתי, ברעה, אשר-ימצא את-עמי; ואיככה אוכל וראיתי, באבדן מולדתי.
אֲשֶׁר	כִּי	122.           וְלֹא	ח,ז ויאמר המלך אחשורש לאסתר המלכה, ולמרדכי היהודי:  הנה בית-המן נתתי לאסתר, ואתו תלו על-העץ--על אשר-שלח ידו, ביהודיים (ביהודים).
עָשָׂה	לְעוֹלָם	123.           יִרְאוּ.	ח,ח ואתם כתבו על-היהודים כטוב בעיניכם, בשם המלך, וחתמו, בטבעת המלך:  כי-כתב אשר-נכתב בשם-המלך, ונחתום בטבעת המלך--אין להשיב.
לְךָ	חַסְדּוֹ.	124.           אָזְנַיִם	ח,ט ויקראו ספרי-המלך בעת-ההיא בחדש השלישי הוא-חדש סיון, בשלושה ועשרים בו, ויכתב ככל-אשר-צוה מרדכי אל-היהודים ואל האחשדרפנים-והפחות ושרי המדינות אשר מהדו ועד-כוש שבע ועשרים ומאה מדינה, מדינה ומדינה ככתבה ועם ועם כלשנו; ואל-היהודים--ככתבם, וכלשונם.
עֲמָלֵק,	וּלְעוֹג,	125.           לָהֶם,	ח,י ויכתב, בשם המלך אחשורש, ויחתם, בטבעת המלך; וישלח ספרים ביד הרצים בסוסים רכבי הרכש, האחשתרנים--בני, הרמכים.
בַּדֶּרֶךְ,	מֶלֶךְ	126.           וְלֹא	ח,יאאשר נתן המלך ליהודים אשר בכל-עיר-ועיר, להקהל ולעמד על-נפשם--להשמיד ולהרג ולאבד את-כל-חיל עם ומדינה הצרים אתם, טף ונשים; ושללם, לבוז.
בְּצֵאתְכֶם	הַבָּשָׁן:	127.           יַאֲזִינוּ	ח,יב ביום אחד, בכל-מדינות המלך אחשורוש--בשלושה עשר לחדש שנים-עשר, הוא-חדש אדר.
מִמִּצְרָיִם	כִּי	128.           אַף,	ח,יג פתשגן הכתב, להנתן דת בכל-מדינה ומדינה, גלוי, לכל-העמים; ולהיות היהודיים (היהודים) עתודים (עתידים) ליום הזה, להנקם מאיביהם.
כה,יח אֲשֶׁר	לְעוֹלָם	129.           אֵין	ח,יד הרצים רכבי הרכש, האחשתרנים, יצאו מבהלים ודחופים, בדבר המלך; והדת נתנה, בשושן הבירה.
קָרְךָ	חַסְדּוֹ.	130.           יֶשׁ	ח,טו ומרדכי יצא מלפני המלך, בלבוש מלכות תכלת וחור, ועטרת זהב גדולה, ותכריך בוץ וארגמן; והעיר שושן, צהלה ושמחה.
בַּדֶּרֶךְ,	וְנָתַן	131.           רוּחַ	ח,טז ליהודים, היתה אורה ושמחה, וששן, ויקר.
וַיְזַנֵּב	אַרְצָם	132.           בְּפִיהֶם.	ח,יז ובכל-מדינה ומדינה ובכל-עיר ועיר, מקום אשר דבר-המלך ודתו מגיע, שמחה וששון ליהודים, משתה ויום טוב; ורבים מעמי הארץ, מתיהדים--כי-נפל פחד-היהודים, עליהם.
בְּךָ	לְנַחֲלָה:	133.           כְּמוֹהֶם,	ט,א ובשנים עשר חדש הוא-חדש אדר, בשלושה עשר יום בו, אשר הגיע דבר-המלך ודתו, להעשות:  ביום, אשר שברו איבי היהודים לשלוט בהם, ונהפוך הוא, אשר ישלטו היהודים המה בשנאיהם.
כָּל	כִּי	134.           יִהְיוּ	ט,ב נקהלו היהודים בעריהם, בכל-מדינות המלך אחשורוש, לשלח יד, במבקשי רעתם; ואיש לא-עמד לפניהם, כי-נפל פחדם על-כל-העמים.
הַנֶּחֱשָׁלִים	לְעוֹלָם	135.           עֹשֵׂיהֶם	ט,ג וכל-שרי המדינות והאחשדרפנים והפחות, ועשי המלאכה אשר למלך--מנשאים, את-היהודים:  כי-נפל פחד-מרדכי, עליהם.
אַחֲרֶיךָ	חַסְדּוֹ.	136.           כֹּל	ט,ד כי-גדול מרדכי בבית המלך, ושמעו הולך בכל-המדינות:  כי-האיש מרדכי, הולך וגדול.
וְאַתָּה,	נַחֲלָה,	137.           אֲשֶׁר	ט,ה ויכו היהודים בכל-איביהם, מכת-חרב והרג ואבדן; ויעשו בשנאיהם, כרצונם.
עָיֵף	לְיִשְׂרָאֵל	138.           בֹּטֵחַ	ט,ו ובשושן הבירה, הרגו היהודים ואבד--חמש מאות,  איש. ט,ז ואת  פרשנדתא   ואת  דלפון,   ואת  אספתא.
וְיָגֵעַ;	עַבְדּוֹ:	139.           בָּהֶם.	ט,ח ואת  פורתא   ואת  אדליא,   ואת  ארידתא.
וְלֹא	כִּי	140.           בֵּית	ט,ט ואת  פרמשתא   ואת  אריסי,   ואת  ארידי   ואת  ויזתא.
יָרֵא,	לְעוֹלָם	141.           יִשְׂרָאֵל,	ט,י עשרת בני המן בן-המדתא, צרר היהודים--הרגו; ובבזה--לא שלחו, את-ידם.
אֱלֹהִים	חַסְדּוֹ.	142.           בָּרְכוּ	ט,יא ביום ההוא, בא מספר ההרוגים בשושן הבירה--לפני המלך.
כה,יט וְהָיָה	שֶׁבְּשִׁפְלֵנוּ,	143.           אֶת	ט,יב ויאמר המלך לאסתר המלכה, בשושן הבירה הרגו היהודים ואבד חמש מאות איש ואת עשרת בני-המן--בשאר מדינות המלך, מה עשו; ומה-שאלתך וינתן לך, ומה-בקשתך עוד ותעש.
בְּהָנִיחַ	זָכַר	144.           יְהוָה	ט,יג ותאמר אסתר, אם-על-המלך טוב--ינתן גם-מחר ליהודים אשר בשושן, לעשות כדת היום; ואת עשרת בני-המן, יתלו על-העץ.
יְהוָה	לָנוּ:	145.           בֵּית	ט,יד ויאמר המלך להעשות כן, ותנתן דת בשושן; ואת עשרת בני-המן, תלו.
אֱלֹהֶיךָ	כִּי	146.           אַהֲרֹן,	ט,טו ויקהלו היהודיים (היהודים) אשר-בשושן, גם ביום ארבעה עשר לחדש אדר, ויהרגו בשושן, שלש מאות איש; ובבזה--לא שלחו, את-ידם.
לְךָ	לְעוֹלָם	147.           בָּרְכוּ	ט,טז ושאר היהודים אשר במדינות המלך נקהלו ועמד על-נפשם, ונוח מאיביהם, והרוג בשנאיהם, חמשה ושבעים אלף; ובבזה--לא שלחו, את-ידם.
מִכָּל	חַסְדּוֹ.	148.           אֶת	ט,יז ביום-שלושה עשר, לחדש אדר; ונוח, בארבעה עשר בו, ועשה אתו, יום משתה ושמחה.
אֹיְבֶיךָ	וַיִּפְרְקֵנוּ	149.           יְהוָה.	ט,יח והיהודיים (והיהודים) אשר-בשושן, נקהלו בשלושה עשר בו, ובארבעה עשר, בו; ונוח, בחמשה עשר בו, ועשה אתו, יום משתה ושמחה.
מִסָּבִיב,	מִצָּרֵינוּ:	150.           בֵּית	ט,יט על-כן היהודים הפרוזים (הפרזים), הישבים בערי הפרזות--עשים את יום ארבעה עשר לחדש אדר, שמחה ומשתה ויום טוב; ומשלח מנות, איש לרעהו.
בָּאָרֶץ	כִּי	151.           הַלֵּוִי,	ט,כ ויכתב מרדכי, את-הדברים האלה; וישלח ספרים אל-כל-היהודים, אשר בכל-מדינות המלך אחשורוש--הקרובים, והרחוקים.
אֲשֶׁר	לְעוֹלָם	152.           בָּרְכוּ	ט,כא לקים, עליהם--להיות עשים את יום ארבעה עשר לחדש אדר, ואת יום-חמשה עשר בו:  בכל-שנה, ושנה.
יְהוָה	חַסְדּוֹ.	153.           אֶת	ט,כב כימים, אשר-נחו בהם היהודים מאיביהם, והחדש אשר נהפך להם מיגון לשמחה, ומאבל ליום טוב; לעשות אותם, ימי משתה ושמחה, ומשלח מנות איש לרעהו, ומתנות לאבינים.
אֱלֹהֶיךָ	נֹתֵן	154.           יְהוָה	ט,כג וקבל, היהודים, את אשר-החלו, לעשות; ואת אשר-כתב מרדכי, אליהם.
נֹתֵן	לֶחֶם,	155.           יִרְאֵי	ט,כד כי המן בן-המדתא האגגי, צרר כל-היהודים--חשב על-היהודים, לאבדם; והפל פור הוא הגורל, להמם ולאבדם.
לְךָ	לְכָל	156.           יְהוָה,	ט,כה ובבאה, לפני המלך, אמר עם-הספר, ישוב מחשבתו הרעה אשר-חשב על-היהודים על-ראשו; ותלו אתו ואת-בניו, על-העץ.
נַחֲלָה	בָּשָׂר:	157.           בָּרְכוּ	ט,כו על-כן קראו לימים האלה פורים, על-שם הפור--על-כן, על-כל-דברי האגרת הזאת; ומה-ראו על-ככה, ומה הגיע אליהם.
לְרִשְׁתָּהּ	כִּי	158.           אֶת	ט,כז קימו וקבל (וקבלו) היהודים עליהם ועל-זרעם ועל כל-הנלוים עליהם, ולא יעבור--להיות עשים את שני הימים האלה, ככתבם וכזמנם:  בכל-שנה, ושנה.
תִּמְחֶה	לְעוֹלָם	159.           יְהוָה.	ט,כח והימים האלה נזכרים ונעשים בכל-דור ודור, משפחה ומשפחה, מדינה ומדינה, ועיר ועיר; וימי הפורים האלה, לא יעברו מתוך היהודים, וזכרם, לא-יסוף מזרעם.
אֶת	חַסְדּוֹ.	160.           בָּרוּךְ	ט,כט ותכתב אסתר המלכה בת-אביחיל, ומרדכי היהודי--את-כל-תקף:  לקים, את אגרת הפרים הזאת--השנית.
זֵכֶר	הוֹדוּ,	161.           יְהוָה,	ט,ל וישלח ספרים אל-כל-היהודים, אל-שבע ועשרים ומאה מדינה--מלכות, אחשורוש:  דברי שלום, ואמת.
עֲמָלֵק,	לְאֵל	162.           מִצִּיּוֹן	ט,לא לקים את-ימי הפרים האלה בזמניהם, כאשר קים עליהם מרדכי היהודי ואסתר המלכה, וכאשר קימו על-נפשם, ועל-זרעם:  דברי הצומות, וזעקתם.
מִתַּחַת	הַשָּׁמָיִם:	163.           שֹׁכֵן	ט,לב ומאמר אסתר--קים, דברי הפרים האלה; ונכתב, בספר.
הַשָּׁמָיִם;	כִּי	164.           יְרוּשָׁלִָם:	י,א וישם המלך אחשרש (אחשורש) מס על-הארץ, ואיי הים.
לא	לְעוֹלָם	165.          הַלְלוּיָהּ.	י,ב וכל-מעשה תקפו, וגבורתו, ופרשת גדלת מרדכי, אשר גדלו המלך--הלוא-הם כתובים, על-ספר דברי הימים, למלכי, מדי ופרס.
תשכח	חַסְדּוֹ.	166.           הַלְלוּיה	י,ג כי מרדכי היהודי, משנה למלך אחשורוש, וגדול ליהודים, ורצוי לרב אחיו--דרש טוב לעמו, ודבר שלום לכל-זרעו.

מגילה רוקח

מגילה רוקח

Play List